מה אני רוֹצָה?!?

“אני לא מצליחה להבין מה אני רוֹצָה!” אמרה לי בתסכול מיכל בסשן השבועי שלנו.
“אני רוצה שהוא יקבע איתי שוב, אבל אני יודעת שהוא לא טוב לי” היא המשיכה.
“הוא אמר משהו על קשר פתוח, ואני לא בטוחה שזה מתאים לי כרגע”.
“בא לי לכתוב לו, אבל לא בא לי שיחשוב שאני בעניין מדי. בא לי שהוא יכתוב לי”.

אחד הכשלים הניכרים של נשים בימינו, שיוצרים תסכול עצום וחוסר אפקטיביות תקשורתית עם גברים (ובכלל), הוא הניסיון הלא מודע לכפות צורת מחשבה זכרית (חד ממדית) על חוויה והוויה נקבית (רב ממדית). כשאני מסייע לנשים לברר את רצונותיהן עם גברים, אני שם לב שכמעט תמיד מסתתרת שם כמיהה לגלות את ה-רצון, את הרצון “האחד” או “המרכזי” מבין כולם, ולפעול על פיו, בין אם בתקשורת או בהתנהגות. זה אנושי ומובן – כולנו רוצים לחוש את החופש וההקלה שזיהוי והבנה שכאלו מביאים עמם.

אממה, ניסיון מאומץ זה להכריע “מה אני רוֹצָה” נדון מראש לכישלון, מאחר והמהות הנקבית שבאישה (ובגבר) מורכבת ממגון רחב של רצונות, שאף גם, מטבע הדברים, סותרים זה את זו. וכמו בדוגמאות שהוזכרו לעיל, הדבר בולט פי כמה וכמה בשלבי החיזור הראשוניים, שמטבעם מבלבלים, סבוכים ולא ודאיים.

“אז מה אני אומרת לו עכשיו, תומר?” ממשיכה מיכל.
שאלותיה של מיכל חושפות את ה”אני מאמין” התקשורתי שלה –
שלתקשר מול הבחור את “ה-רצון” כביכול תהיה דרך תקשורת אפקטיבית. זוהי תפיסה שגויה, מאחר ותקשורת כזו אינה שלמה, אינה מלאה, אינה הוליסטית. את מבטאת רק חלק ממך החוצה, ולא את כל כוליותך.

אין דבר מזין וממלא נפש אישה כמו להרגיש שלמה. לא סתם אינספור עסקים שפונים לקהל נשי בלבד קוראים לעצמם בשמות שמבטאים כמיהת נפש עמוקה זו (“שלמה”, “שלמות”, מרכז “כולה” בת”א, “כוליות” וכד’). לכן, הדרך לשלמות פנימית – ומכאן לתקשורת נשית רומנטית מיטבית – כרוכה בקבלה עצמית מלאה של כל הרצונות הקיימים, “קטנים וגדולים” כאחד, וביטויים המלא בלא בושה או הקטנה עצמית.

זה מה שהמלצתי למיכל לעשות, ואחרי שהתגברה על הקושי המנטלי (“זה בסדר להגיד כל כך הרבה, בשלב כזה מוקדם?!”) והקושי הרגשי שבלבטא את כל כולה (“זה לא יבריח אותו ממני??”), היא הקליטה לבחור הודעה קולית (כ- 2 דק’) בה תיארה את הטבע הנקבי החצוי שלה. ב”חצוי” הכוונה למפוצל, מורכב, סבוך, צבעוני ועשיר.
כזה שרוצה גם, וגם, וגם, וגם, ועוד, ואולי, וגם, ועוד, וגם 🙂

גם לשלוח הודעה, וגם לא לשלוח. גם לרצות שהוא יתקשר, וגם לרצות שלא (כדי להרוויח זמן לעכל ולעבד את מה שקורה) ביניהם. לרצות שהוא יציע עוד מפגש. לרצות שהוא יכתוב הודעה כייפית בבוקר. לרצות לשמוע ממנו מילת רגש (על איך הוא בינינו). לרצות לדעת האם/עד כמה הוא מפחד מהאינטימיות שנוצרה במפגש הקודם. ועוד, ועוד, ועוד.

מכאן שהשאלה הנכונה במצב זה היא לא “איך להגיד לו את זה?” – כי זה מה שבטעות רוב הנשים שואלות את עצמן ברגעים אלו ואותי – אלא “איך לעזאזל לתת לעצמי רשות פנימית לבטא את כל כולי… באומץ, שלווה וביטחון מרביים?”
והתשובה? פשוטה להפליא, אך סופר מאתגרת לביצוע: לבחור באהבה עצמית, וראויות.לומר לעצמך בקול פנימי (מספר רב של פעמים, עד שייטמע עמוק ככל האפשר בתת-מודע) “מותר לי, כי זו מי שאני, בכל כוליותי”.

וכמה לא מפתיע שלא רק שהבחור הגיב מהר מהצפוי, אלא מתשובתו (שהאזנתי לה בווצאפ) ניכר כמה רגשות עמוקים צפו בו כלפיה: הערכה, פליאה, יראת כבוד, התפעמות, סקרנות, השראה, חיבה ומשיכה.

וכך התגשמו להם כמה וכמה מההדברים המשמעותיים שמיכל אפילו לא ידעה שהיא רוֹצָה 🙂

ספרון "תגובה חכמה" לתקשורת נשית נבונה

אם בא לך להעמיק בחניכה למיומנויות תקשורת מיטביות, הזמיני לעצמך עותק של ספרון הדגל שלי “תגובה חכמה” שיסייע לך ליצור תגובות נבונות ליותר מ 50 מצבים נפוצים ונפיצים בהם את מופעלת רגשית מול גברים, כך שאת תחושי שלמה עם עצמך עוד לפני שקיבלת מהם את תגובתם (שסביר גם תפתיע אותך לטובה).

קריאה נוספת

תשוקתך הנקבית להיבחר

בעוד שהחלק הזכרי שבך שואף לבחור, החלק הנקבי שבך שואף לקוטב הנגדי המשלים, דהיינו רוצה להיבחר. ואם לחבר להכרויות ויחסים, בעוד שהגבר הפנימי שלך רוצה להיות בשליטה

להמשך קריאה »