המחיר הכואב של ביטוי קנאה בצורה שגויה

בפרק השני בעונה הרביעית של סדרת המופת "חינוך מיני" (נטפליקס), אוטיס הגיבור הראשי מצלצל מאנגליה לזוגתו מייב שעזבה לא מזמן לארה"ב לצורך לימודי כתיבה. הוא תחילה מתעניין בשלומה, ודי במהרה עובר לבטא את דאגתו (=קנאה) לגבי הקשר שלה עם טיירון, בחור שרירי חתיך שמעלה את התמונות שלו ושל מייב יחד לאינסטגרם. הנה השיחה, והניתוח שלי אחרי.

אוטיס: היי, מה שלומך?
מייב: היי. לא משהו. מר מולוי (המורה לכתיבה) שונא את הפרק שכתבתי.
אוטיס: אני בטוח שהוא טועה.
מייב: הוא כנראה צודק. טיירון אהב אותו… אבל… אני צריכה לכתוב משהו אישי יותר. איך עבר עליך היום?
אוטיס: (בקול מודאג ומעט מאשים): נשמע שטיירון נמצא איתך הרבה.
מייב: כן, הוא חבר (friend) שלי. מה אתה מנסה לומר?
אוטיס: (מהוסס) רק שאת מדברת עליו הרבה, ו… הוא נמצא שם הרבה.
מייב (בטון מעט מרוגז וציני): התקשרת לשאול מה שלום טיירון?!
אוטיס: לא, אני… (שתיקה ואנחה כבדה) יש לי הרגשה לא טובה לגביו.
מייב: (בטון מתגונן ומעט תוקפני): אתה לא מכיר אותו.
אוטיס: אני יודע שאת מזכירה אותו כל הזמן ושהוא מעלה תמונות שלך לרשת.
מייב: (בהלם) אתה עוקב אחריו ברשת?!
אוטיס: (מתגונן) בדקתי במקרה, מייב.
מייב: (מתחילה לאבד סבלנות ועשתונות) אוטיס, הוא הומו! יש לו חבר באילינוי.
אוטיס: (שתיקה ארוכה מובכת) אוקיייייי. אז זה מסביר הכל. אני שמח. (פאוזה) אוקיי, אני מרגיש ממש רע עכשיו. אולי נעשה כאילו לא אמרתי כלום?
מייב: (בכעס) לא. עצבנת אותי. אני צריכה לחזור לעבודה. ביי.
אוטיס: מייב…
מייב (ניתקה).
אוטיס: (מכופף את ראשו ונאנח קשות בתסכול ועצב).

סביר שכמעט כולנו חווינו סיטואציה דומה בחיים, בה התקף הקנאה משתלט עלינו ומוציא מאיתנו תקשורת רעילה, המתחלפת אח"כ בחרטה וצער. שלא במפתיע, תקשורת כזו מובילה לכעס, מתח וריחוק בין בני הזוג.

הדרך לתקשר קנאה

אז היכן אוטיס טעה? באופן וסגנון בו תיקשר את קנאתו. הוא משתמש בהאשמה סמויה הן כלפי מייב ("את מדברת עליו הרבה… את מזכירה אותו כל הזמן") והן כלפי טיירון ("הוא נמצא שם הרבה… יש לי הרגשה לא טובה לגביו…"). כלומר, הוא כמו רומז שמשהו לא תקין מתרחש (בגידה), מבלי לומר זאת מפורשות. לא פלא שזה מעורר התנגדות ועצבים אצל מייב: אף אדם לא אוהב להיות מואשם, על אחת כמה וכמה על לא עוול בכפו.

ומאחר וצריך שניים לטנגו… היכן מייב טעתה בתקשורת מצידה? באופן וסגנון בו הגיבה מתוך המופעלות הרגשית שלה (כעס ועצבים). היא לא הצליחה לעצור, להרגיע את גופה באמצעות נשימה עמוקה כדי לשלוט בכעס (ומכאן להגיב באיזון ושלווה), והפכה לעוקצנית ("התקשרת לדבר איתי על טיירון?!"), מתגוננת ("הוא גיי! יש לו חבר!") ותוקפנית ("אתה עוקב אחריו ברשת..?! עצבנת אותי"). מיותר לציין כמה פוגענית תקשורת שכזו. ואפילו שהיא תוצר של כעס, זו לא הדרך להגיב. זכרו, לאלימות מילולית אין רשות והצדקה, זה צריך להיות תמיד קו אדום.

האופן הנכון לתקשר קנאה בסיטואציה כזו יהיה לחשוף במפורש את החשש, תוך שימוש במילות רגש מדויקות וספציפיות. כמובן שתקשורת כזו תקל על הפרטנר השומע לא לחוות טריגר, להישאר רגוע ושלו, ומכאן לתקשר חזרה בנועם ובצורה אמפתית ותומכת. זה יישמע כך:

אוטיס: "מייב, אני רוצה לשתף אותך במשהו פגיע שקשור לקשר שלך עם טיירון שעליו את מספרת לי. את פנויה/מתאים לך לשמוע עכשיו?"
מייב: "כן, בטח" (אם זה "לא", לשאול מתי יהיה זמן מתאים ולקבוע לאז).
אוטיס: "אני שומע אותך מדברת עליו לא מעט, גם עכשיו בשיחה וגם בפעמים קודמות, וזה מעלה אצלי קנאה, חשש, דאגה וקצת חרדה. אני ממש מרגיש את זה בגוף… כל הלסת שלי ננעלת, ויש לי מעין כאב בכתפיים ובית החזה… אפילו יש קצת קושי לנשום. החשש שלי זה שיש ביניכם משהו רומנטי… וזה מעלה בי כיווץ, כי אני חושש שתתאהבי בו ולא תרצי אותי יותר… אני מפחד לאבד אותך (בוכה)".
מייב: (מתייחסת קודם כל לרגשות שלו, מוקירה ונותנת תוקף) "אהוב, ואו… אני בהלם. לא ידעתי שזה מה שאתה מרגיש. ממש תודה ששיתפת אותי כך בפתיחות ברגשות שלך. לא היה לי מושג, אבל אני יכולה לתאר לעצמי שהייתי מרגישה בטח משהו דומה אם היית מספר לי על מישהי כל שיחה, כמו שאני עכשיו מבינה שעשיתי על טיירון בשיחות שלנו. אשמח לספר לך על מה שקורה באמת ביני לבינו, ואני בטוחה שזה ירגיע אותך. אתה פנוי/רוצה לשמוע?"
אוטיס (הנשימה נרגעת, מנגב דמעות): "תודה על התגובה הרכה שלך, זה נעים. וכן, אני רוצה לשמוע".
מייב: (בטון רגוע ושלו) "אין בינינו שום עניין רומנטי. הוא גיי (בחיוך קל, אך לא בטון מתנשא או מתגונן כפי שאמרה זאת קודם). יש לו אפילו בן זוג באילינוי. אז הקשר שלנו חברי בלבד. אנחנו תומכים אחד בשני בקורס כתיבה, וזה מקרב אותנו ברמה האינטלקטואלית והרגשית, כמו חברים טובים. זה ממש משמעותי לי, כי כשהגעתי הרגשתי פה ממש לבד. ועכשיו, יש לי אותו כחבר שאיתו אני יכולה לדבר ולחלוק את הקשיים והאתגרים שיש לי בלימודים ופה במכללה".

אוטיס ומייב נמצאים בסיום גיל ההתבגרות, אז אפשר לומר שתקשורת קלוקלת כזו עוד נסלחת. ברם, אם אנחנו מבוגרים ועדיין מתקשרים כך בקשרים, אנו מחבלים לעצמנו במו ידינו ונשארים תקועים אי שם בגיל ההתבגרות. אחריותנו המלאה כאנשים בוגרים ללמוד לתקשר קנאה, או כל סוג אחר של קושי פנימי, בצורה מופתית, כדי לשמר אינטימיות וקריבה, לצד הבריאות, היציבות ואריכות הימים של קשר.

להשבחת כישורי תקשורת רומנטית בכל שלבי הקשר, מוזמנים לליווי זוגי או אימון אישי לנשים או לגברים.