איך לשמר יושרה פנימית בקשר

תכירו את נועם, בחור מבריק בן 32 שביקש ממני ייעוץ ותמיכה בקשר הרציני והעמוק הראשון שלו עם קייט, אותה פגש כשבוע אחרי שסיים את הריטריט "זוגיות בקלות" בקופנגן, תאילנד. כעבור שלושה חודשי דייטינג, מיניות וחיבור מעולה, נועם שם לב שרמת התלהבותו ממנה ומהקשר מעט פחתה (לעומת ההתחלה המרגשת). זיהינו די מהר את הקשר לדפוס היקשרותו הנמנע (Avoidant Attachment) , אל מול הדפוס החרדתי-משתוקק (Anxious) שלה כלפיו. היא אמרה לו, למשל, שרוצה להיות איתו כל החיים, סיפרה עליו במהרה להוריה וכד'… ועבור הנמנע, זו חוויית אימה לפני שזו ברכה.

מפה לשם, נועם שיתף שהוא לעתים חש אי נוחות סביב התקשורת היוצאת שלו אליה. עברתי על ההתכתבויות וביקשתי שיספר לי על הניואנסים בשיחות הטלפון שלהם, ומיד אחרי שיקפתי לו שיש חוסר הלימה בין התקשורת שלו איתה, לבין מה שהוא מרגיש בפנים בלב. לדוגמא, מאחר והוא יודע כמה חשוב לתחושת ביטחונה (כחרדתית) להרגיש את נוכחותו העקבית, היציבה והרציפה, הוא שואל אותה די אוטומטית – ללא חיבור לרגע ההווה האותנטי בתוכו – את אותן שאלות התעניינות כפי שהיה שואל אותה בהתחלה. אממה, זה כבר לא תמיד אותנטי מצידו, ומכאן הדיס-הרמוניה שהוא חש (אשמה, בושה וכו').

בן זוג למופת או מחבל בקשר?

מחד גיסא ולכאורה, נועם היא אמור לקבל צל"ש מהועד האולימפי לזוגיות: הוא הרי מפגין איכויות של פרטנר רגיש, אכפתי ואוהב, שמנסה לתת מענה לצורך העמוק שלה בביטחון. אכן יש בזה מעלה וראויות מסוימת לשבח. ברם ומאידך גיסא, וזה חשוב ממש, הוא על הדרך מזניח את היושרה שלו מול עצמו, והדבר הזה במצטבר הינו מסוכן, עבורו ועבור הקשר. הסיבה? כשאדם, בטח עם דפוס "נמנע" חזק, בוגד בעצמו לאורך זמן, הגוף הרגשי שלו מאותת לו שמשהו אינו כשורה, ורק הדבר הזה יכול להוביל אותו להיפרד ממנה לפתע (ולא מהסיבה הנכונה). כן, גם אם המוח הרציונלי מתייג את אי היושרה הזו כמשהו "בקטנה".

מקור הדפוס

עזרתי לו לחקור ולהתבונן על מה זה "יושב", ודי במהרה גילינו שכילד וכנער הוא נהג לגונן על אימו ה"חלשה". הוא לקח עליה המון אחריות רגשית עודפת וזה הרגל שהוא סוחב מאז, שמשתחזר בבירור כעת בזוגיות שלו. התפקיד הזה של "המושיע" הוא אחד משלושת פני הקורבן במודל "משולש הדרמה" של סטיבן קרפמן (ממליץ מאוד ללמוד ולהכיר, זה משנה חיים).

הפתרון

מה שהצעתי לנועם לעשות הוא לעצור. לעצור רגע לפני שהוא בא לנסח הודעה (או לצלצל), לעצום עיניים ולהקשיב למה שחי בתוכו כרגע כלפיה/מולה. ואז, יתגלו להם מעצמם הנוסחים החדשים, בהלימה וביושרה. נתתי לו כמה דוגמאות, והוא ממש התחבר ואמר כמה שזה מהדהד לו כמשהו בריא לעשות. דוגמאות:

במקום לשאול אותה "איך עבר היום?" כשזה לא ממש מעניין אותו כעת, לשתף במה שעובר עליו כעת: "היי, אל תשאלי, אני ביום סופר פרודוקטיבי ונהנה ממש מהגאדג'ט החדש שהגיע לי מעלי אקספרס".

במקום לבקש ממנה לשלוח לו תמונה עם השמלה החדשה שהיא כתבה לו שקנתה, להגיב רק באימוג'י או ב"ממש שמח בשבילך על המציאה". מדוע? כי כל בקשה כזו "מנפחת" ומרחיבה את התקשורת ההמשכית (היא תענה, ואז הוא ירגיש מחויב לענות וכן הלאה), וזה הופך להיות מעמסה רגשית עבורו. קשה יותר להכיל כמשתפים אותך במשהו שאינך באמת מעוניין לשמוע.

במקום לשאול אותה "מה העניינים?" או "אז מה את עושה עכשיו?", לשתף אותה ברצון לכתוב לה משהו, גם אם אין לזה מילים: "היי אהובה, רוצה לשלוח לך משהו אך לא עולה לי משהו ספציפי גרנדיוזי לכתוב, אז רק אגיד שאני כאן :-)". הודעה כזו תעשה את העבודה: היא תרגיש את האכפתיות והביטחון מנוכחותו. הרווח העיקרי כאן הוא ששניהם מוטבים ("ווין-ווין"), ולא רק היא כמקודם.

אם בא לכם ללמוד עוד כלים פרקטיים של היקשרות בטוחה שמאפשרת לא רק להיכנס לקשר, אלא גם לחוות אותו כקל, פשוט ובר-קיימא, הצטרפו אלי לריטריט זוגיות בקלות – ריפוי דפוסי היקשרות. מתאים גם לסינגלים וגם לזוגות בכל שלב של קשר.