הסיפור מתחיל בילד חמוד ושובב שגילה עניין וסקרנות עזים לעולם שבחוץ. הוא נהג לצאת לחצר ולשחק עם חלזונות או להתגלגל על השטיח בסלון הלוך ושוב כי הוא אהב את תחושת הדגדוג של בד השטיח הישן או שהיה שואל שאלות תמימות שלעיתים תכופות היו מביכות את המבוגרים שסביבו. בכל פעם שעלו בו פרץ סקרנות ומשחקיות היה מישהו שעצר זאת עבורו, לרוב אימו. המשחק הזה מסוכן מדי, השאלות האלו מחוץ לתחום וזה לא הזמן המתאים. איך ומתי בילה את זמנו היו תמיד מנוטרים ומושגחים ותחושות החופש והעצמאות שלו מגיל קטן הרגישו כאילו הן בבעלות הוריו ולא שלו עצמו. כשגדל התבקש לעדכן בכל יציאה מהבית ולדווח בדיוק היכן יהיה. פגישות עם חברים נעשו רק בשטח הסלון בנוכחות מבוגר אחראי והכניסה לחדר שלו לעולם הייתה חופשית לכל מי שרק חפץ. פרטיות הייתה עניין של אחרים ולא שלו. אני יכול להמשיך אבל נראה לי שאת מבינה לאן אני הולך…
גבר נמנע הוא גבר שלמד מילדות שאינטימיות = חנק. כשלא הייתה ביכולתו האפשרות לשלוט או להחליט על זמנו כפי שרצה ו/או לעשות, ובטח שלא לבקש ,מה בא לו. וכשהדבר נעשה באופן שיטתי ויומיומי במשך שנים נוצר מצב של פוסט טראומה מורכבת. במילים אחרות, אותו הילד/גבר היה קורבן של שבי פסיכולוגי שנוצר בעקבות התעללות רגשית לא מודעת מצד הוריו לרוב (אבל לא רק, לפעמים סבים, אחים, בייביסיטר וכו). ומה שהופך את העניין לטיפה יותר מורכב, שהוא בעצמו אינו תמיד מודע למצב הפסיכולוגי שבו הוא נמצא ומוצא את עצמו מתרחק ונמנע מאינטראקציה אינטימית מול נשים.
גבר נמנע מפחד מאינטימיות רגשית יותר משהוא מפחד מאינטימיות פיזית. להרבה גברים אין בעיה עם מיניות "פשוטה". זה נהיה רגשי כשעובר זמן ביחד. כלומר אם יצאתם לדייט ואחריו ביליתם במיניות והוא נשאר לישון וביליתם את היום למחרת ביחד, אולי בצהריים הוא כבר יתחיל להרגיש את החנק. וזה בכלל לא משנה כמה מדהים במיניות וכמה טובה הכימיה והשיחה. המערכת הרגשית מתחילה לחוות הצפה והוא חווה אי נוחות וחייב להתרחק למערה. גבר נמנע זקוק להמון ספייס והוא לא יודע לשים את הגבולות שלו. הוא ייבלע בתוך האחדות ויאבד את עצמו. קשה לו לדעת מה הצרכים שלו, מה הרגשות שלו. הרי כל הילדות אמרו לו מה לעשות ומה להרגיש. הוא לא ממש מכיר את עצמו ומה הוא צריך, והוא לא יודע לשים גבולות בריאים. אז הוא חווה מצב שהוא הולך לאיבוד בתוך הקשר הזה, וכמובן שאם אנחנו רוצות עוד יותר אז הוא ממש חווה סיטואציה שמזכירה לו בדיוק את הטראומה מהאמא.
אז איפה את בכל זה? בשלב הראשון והכי חשוב בכל מערכת יחסים זוגית חדשה עלייך להבין את מה שכתוב כאן ושההימנעות שלו אינה קשורה אלייך אלא לפצע ולטראומה שלו. ככל שתהיה בך הבנה יותר עמוקה. לעניין זה, כך הסיכוי להתקרבות בריאה וטובה ביניכם עולה.
שנית, בפגישה עם גבר חדש שאלי אותו על הילדות שלו, על קשריו עם הוריו, על מערכות יחסים קודמות והמאפיינים שלהן כמו משך המערכת יחסים והפאוזות שנלקחו בין מערכת אחת לשנייה שיכולים לרמוז על דפוס היקשרות נמנע (לא גרו ביחד, מערכות קצרות, פאוזות ארוכות, לא התחתנו. זה כמובן מיקס של דברים, לא רק על פי דבר אחד, אולי סתם מדובר בנסיבות).
ככל שיהיה בידייך יותר מידע לגביו, תוכלי להעריך ביתר דיוק האם אכן עומד לפנייך גבר נמנע. וכעת מה שנותר ומתבקש מכיוונך זה מאסטריות בתחום תקשורת נשית חכמה ומיטיבה שמטרתה לקרב ביניכם מתוך חמלה לפצעי העבר, רצון לרפא אותם ולהתקדם יחד וליצור זוגיות בריאה עבור שניכם 😊