"אני אוהב אותך". "אני אוהבת אותך". אולי זה יפתיע אתכם, אך לא. לא זה המשפט המדובר אותו מתארת כותרת המאמר. ביטוי האהבה הבסיסי הזה, שכה שגור (וטוב שכך) בקרב זוגות רבים, ממלא בעיקר את הצורך של הפרטנר להיות אהוב ונאהב. זהו צורך חיוני וחשוב, אין ספק.
אממה, אחד הצרכים הבסיסיים הנוספים (והעמוקים ביותר) של כל אדם הוא ביטחון קיומי, שבתוך היקשרות רומנטית לובש צורה יותר של ביטחון רגשי. בביטחון רגשי כוונתי לתחושה שמקומי/מעמדי איתך (בקשר שנוצר) הינו בטוח, או בלעז: Safe & Secure. המשך נוכחות של הפרטנר שלנו איתנו ובחירה בנו פירושה "קיום, הישרדות, המשכיות, חיים". עזיבת הפרטנר שלנו משמעה "אי הישרדות, מוות".
בשלב מסוים בכל מערכת זוגית, צעירה או ותיקה כאחד, הצורך החיוני (והתמידי) בביטחון רגשי אינו יכול להתמלא עוד באמצעות האזנה למשפט החוזר על עצמו "אני אוהב.ת אותך". הסיבה? שחיקה והתרגלות. בתחילת הדרך כל "אני אוהב.ת אותך" שנאמר לעברנו, מזין אותנו לא רק בחום ואהבה, אלא גם בביטחון רגשי. "אני אהוב = אני בטוח" המוח שלנו מפרש, כי למה שמישהו ירצה לעזוב/לנטוש את מושא אהבתו?
בשלב מסוים בקשר, משפט זה ומשפטי אהבה נספחיים ("איך אני אוהב.ת להיות/לבלות איתך" וכד') הופכים להיות הביטויים העיקריים דרכם אנו מנסים למלא – בטבעיות אנושית מהממת לגמרי – מגוון נרחב מדי של צרכי הפרטנר. הוא חולה או עצוב? נאמר לו כמה הוא אהוב. היה לה יום רע בעבודה או היא נכשלה בביצוע משימה? נזכיר לה כמה היא מתוקה, חמודה ואהובה, לא משנה מה. "אני אוהב.ת אותך" משמש אפילו כאבן ניחומים במצבים שאין לנו משהו אחר להציע כתמיכה רגשית (כשהפרטר חווה מוות ואבדן של אחד מהוריו, למשל, ואנו חסרי מילים).
כמו כל דבר בעולם שאנו מקבלים ממנו הרבה מדי, גם הביטוי השגור הזה – מרגש ונעים לנפש ככל שיהיה – מפסיק לאחר זמן מה (אצל כל זוג זה משתנה) "לספק את הסחורה", ואינו ממלא עוד את הצורך בביטחון רגשי. אנו מתרגלים לשמוע כמה אנחנו אהובים, אך מה שאנו צריכים כעת לשמוע במקביל הוא כמה אנחנו בטוחים. לפיכך, המשפט שעלינו ללמוד לבטאו בתדירות קבועה (ולא פחות מ"אני אוהב.ת אותך") הוא "אתה בטוח/את בטוחה" וכל נגזרותיהם ("אתה בטוח איתי/לידי" או "את בטוחה לצידי"). זו אחת המתנות האדירות, המשמעותיות והייחודיות ביותר שאנו יכולים להעניק לפרטנר שלנו.
משפט זה עוצמתי במיוחד לאור העובדה שהוא נאמר כהצהרה (עם נקודה בסיומו), ולכן מהווה מעין "קונטרה" לאופן שבו המשפט הזה בדרך כלל נאמר על ידי רובנו ככולנו (עם סימן שאלה בסוף). היזכרו כמה פעמים בחיים שאלו אתכם אנשים, לעתים בליווי נימה של חרדה: "אתה בטוח ש…לא שכחת את הגז דלוק?!" את בטוחה ש… לא שכחת לקחת את התרופה?!" "אתה בטוח ש… שמת קונדום?!? הרי היית שיכור". לרוב שאלה זו מוצגת כדאגה, שמשקפת כמה חוסר ביטחון ואי ודאות שוררת בעולמנו.
מדוע חשוב לנו לדעת שוב ושוב שאנו בטוחים? כי בתום שלב "ירח הדבש" התעופתי, אנו נוחתים חזרה לקרקע והילד.ה הפנימיים שבנו קולטים כמה אנחנו בעצם לא בטוחים. ידענו זאת תמיד, אך הורמוני ההתאהבות שטפו את מוחנו, ושכחנו. שכחנו את הדבר הבסיסי ביותר – מות הקשר בפתאומיות, כמו עזיבה של פרטנר לאחר מריבה קשה למשל, יכול לארוב לנו ממש מעבר לפינה, בלי קשר לכמה ימים זוגיים מופלאים העברנו יחד עד כה. לכן, היו לפרטנרים מופלאים ובכל פעם שאתם חשים בתוככם שכוונת הלב שלכם היא להמשיך/להיות/להישאר בקשר (אפילו שזה יכול להשתנות יום אחד), אימרו לפרטנר את המשפט הייחודי הזה, והפכו זאת להרגל הדדי, כך שיהיה זה איזון למילוי שאר הצרכים כמו אהבה, הערכה, הערצה וכו' (שלרוב מתמלאים על ידי שימוש במחמאות ושאר ביטויי אהבה כאמור). אני ממליץ אפילו לבקש מהפרטנר לומר לנו במיוחד את המשפט הזה כאשר אנו חשים מאוימים מכל סיבה שהיא (פתיחה של מערכת יחסים, למשל, מעוררת חרדות קיומיות רבות ופחד נטישה).