כלל יסוד ידוע ביקום הוא שכדי לפנות מקום לחדש, יש לנקות את הישן. מדהים לגלות כמה זה עובד פעם אחר פעם, לא משנה כמה נתנגד לזה. היאחזות באהבה ישנה, תקשה מאוד (או תהפוך לבלתי אפשרית) על כניסתה של אהבה חדשה לחיינו.
אז למה יש דברים שכל כך קל לנו לשחרר? כמו את הטוסטר שקיבלנו במתנה עם הדירה או את העבודה אחרי צבא בבית קפה שהחזקנו בה חמישה ימים, לפני שהחלטנו שאין לנו עתיד במלצרות. כי זה לא נגע לנו ברגש. אנחנו יצורים שמונעים על ידי רגש וככל שאנחנו יותר מעורבים רגשית עם משהו או מישהו, כך יהיה לנו יותר קשה להמשיך בלעדיו. לצורך העניין, אם את הטוסטר היינו מקבלים במתנה מסבתנו האהובה כמה חודשים לפני מותה, היה לנו קצת יותר קשה להיפטר מגוש המתכת, שהיה ממלא אותנו בערגה ושמחה, ומזכיר לנו תום, ילדות ומשפחה. שחרור רגש הוא בהכרח סוג של מוות. אנחנו נפטרים מגרסה מסוימת שלנו למען ההתפתחות והצמיחה שלנו וככל שהזדהינו עם הרגש לתקופה ארוכה יותר וברמה עמוקה יותר, כך תהליך השחרור יהיה מאתגר יותר.
העניין להבין הוא כזה, אנחנו אף פעם לא נשארים אותו הדבר. אין יום שבו אנחנו זהים לקודמו. ברמה הפיזית בממוצע מתים בגוף כל דקה כ 300 מיליון תאים מסוגים שונים ומוחלפים בתאים חדשים. תחשבו על זה רגע, כל דקה אנחנו משתנים! זה המשחק הדינמי הזה בין הישן לחדש שמתבטא אצלנו בגוף הפיזי וזולג ממנו גם לגופים האחרים שלנו כמו הרגשי, הנפשי והאנרגטי. אז מקום טוב להתחיל ממנו הוא ההבנה ששחרור ושינוי הוא משהו טבעי שקורה אצלנו ועלינו רק לא להפריע. ועל כן היאחזות היא אשליה והחזקה של גרסה ישנה שלנו.
ברם, להבין את המכניקה וחשיבות השחרור, לא עושה לעתים שום ההבדל. אנחנו כבר יודעים ומבינים את הרציונל, אבל בפועל המיינד ממשיך לשחזר את הדייט האחרון ואת נשיקת הפרידה שהעבירה צמרמורות לאורך כל הגוף או את המילים שאולי הייתי צריך.ה להגיד או את החיבוק שכל כך רציתי לתת. וככה אנחנו מוצאים את עצמנו תקועים בלופ אינסופי, שיכול להימשך שנים רבות.
אז אני רוצה להציע פה משהו: הסיבה שקשה לנו לשחרר בני ובנות זוג מהעבר היא כי זה משרת את עצמנו הנוכחי. למה אני מתכוון? קחו למשל את דפוס ההיקשרות הנמנע עליו אני מדבר ומרחיב בהרצאות ובקורסים שלי. אישה נמנעת אשר תופסת אהבה ואינטימיות כחנק ואיום על החופש שלה, תאחז בגבר שהצליח לחדור את ליבה גם אם אינו בחייה כעת, מאחר וזה מאפשר לה אשליה של מערכת יחסים… ללא הסיכון של קירבה גדולה מדי. המיינד שלה מפרש את זה כ win win, כשברור לגמרי שזה לא המצב.
דוגמא נוספת: לבת הזוג האחרונה של גבר היה הרגל חמוד שכזה ללטף לו את הראש בזמן שהיה נרדם על הספה. הרגעים האלו היו ישר מחזירים אותו לאותן פעמים בתור ילד שאימו הייתה מלטפת את ראשו והוא היה מרגיש בטוח ואהוב. רק שבת הזוג שלו היא לא אמא שלו… והוא ממשיך להתגעגע לחלק הזה בה, גם שנים אחרי שהם נפרדו, במקום להתמקד בכיצד יוכל למלא את הצורך הזה באמצעות בת זוג חדשה.
המשותף לשתי הדוגמאות? הילד או הילדה הפנימיים. בכל פעם שאנו מתקשים לשחרר זה אומר שהילדים הפנימיים שלנו מקבלים מענה (שקרי ואשלייתי) לצורך בסיסי ועלינו לגלות מהו. ברגע שאבין מה הצורך שכביכול מקבל מענה, אוכל לספק אותו בצורה ריאלית, אמיתית ובריאה עבורי ואז לא אהיה חייב להיאחז באשלייה. ומכאן הדרך לשחרור אמיתי וכנה ופינוי הדרך לכניסתה של אהבה חדשה ומדויקת יותר מתקצרת משמעותית.
אז אם אתם תקועים בלופ אינסופי על אקס/ית, פנו לכם זמן ושבו לשיחה כנה עם הילד/ה הפנימיים שלכם. היו אתם ההורה המיטיב והאחראי והקשיבו לבקשותיהם. ככל שתתרגלו ותהפכו למאסטרים בריפוי פצעי העבר איכות החיים ורמות האושר והרווחה הרגשית שלכם יגברו, בין אם אתם בזוגיות או לא. והסוד? חוק הדומה מושך דומה. אנשים מאושרים מושכים אליהם אנשים מאושרים. ומגיע לכם להיות מאושרים, בדיוק כמו כל בן אנוש אחר 😊