הרבה מהגברים שאני מכיר, חברים ותלמידים כאחד, שואלים לא פעם "על מה לדבר איתה?", "מה להגיד עכשיו?", "איך אדע מה מעניין אותה?", "מה היא רוצה לשמוע שיעשה לה את זה?" ושאלות דומות נוספות.
מצד אחד, יש כאן דרישה ברורה מצידם לקבל פתרון מעשי לסוגיית נושאי השיחה עם אישה במהלך ריקוד החיזור. מצד שני, אותם הגברים בדיוק מביעים רצון עז להיות הכי טבעיים ואותנטיים שאפשר: "אני רוצה להיות עצמי", "רוצה להיות אמיתי", "אני רוצה שהיא תרצה אותי בגלל מי שאני, ולא בגלל משפט פתיחה כזה או אחר".
נשמע, לפיכך, שגברים לא רוצים לרמות נשים, אלא רוצים לבטא את עצמם באופן
חופשי ובדרך כלל גם מצפים שזה יוביל לתוצאות הרצויות. אף על פי כן, ולמרבה האירוניה, מהתבוננות וניתוח מעמיקים שביצעתי בעשור האחרון, המסקנה החד-משמעית היא שלמרות הרצון הטוב והתשוקה לטבעיות ואותנטיות, מרבית הגברים מבצעים תרמית באינטראקציה עם נשים במהלך הניסיונות התמימים להיות "הם עצמם".
מהו חיזור שקרי (או: תרמית באינטראקציה)
ניקח דוגמא מחיי היומיום. גבר מבחין באישה מושכת בבית קפה. הוא מתחיל לחשוב ולתכנן מה לומר לה כדי לפתוח בשיחה. גם אם הוא למד כבר מבני פתיחת שיחה יעילים שעובדים כמו שעון שוויצרי, הוא מתעקש שזה יבוא ממנו, בטבעיות.
הוא מסובב את ראשו אליה. "תגידי, איך הסלט שאת אוכלת, טעים?".
"כן, נחמד" היא עונה בקרירות.
וכבר כאן, כל כך מוקדם באינטראקציה, מגיעה התקיעות.
"מה להגיד עכשיו?!?" הוא תוהה.
אתם יכולים לדמיין את ההמשך: אחרי שהמחוזרת מסרבת ודוחה את ניסיון החיזור שלו, הוא בדרך כלל מאשים אותה ועם הזמן את שאר אוכלוסיית הנשים. "למה הן כאלה קרות? בסך הכל הייתי נחמד, הייתי "עצמי", "מה עשיתי לא בסדר?", "למה הישראליות כאלה קשות?" ושאר טרוניות.
מכאן מתחיל כדור שלג שלילי מאוד. במקרים קיצוניים זה יכול להגיע להסתגרות
וצמצום עד לאפס של ניסיונות החיזור ואף לעוינות וטינה כלפי נשים. סטטיסטית, אינטראקציות חיזור שנפתחות בצורה כזו צפויות להיכשל ביותר מ- 90% מהמקרים, אפילו אצל המחזרים המיומנים ביותר. זה המון וחבל.
זה הזמן להתבונן בפרדוכס שמכשיל את רובנו ככולנו.
על אף שלו ולה ידוע וברור אובייקט ההתעניינות האמיתי, גבר מפנה
את התעניינותו באובייקט אחר שלא מעניין אותו כלל!
האם זה טבעי? אותנטי? רחוק מזה. וזוהי התרמית הגדולה.
חשבו על משפטי פתיחה אחרים שנחשבים לאסון:
"את באה לפה הרבה?"
"מאיפה את?"
"מה את לומדת?" וכד'.
כשאני מתחקר בדיעבד את השואלים האם זה באמת מה שעניין אותם באותו הרגע, כולם עונים בפה אחד "לא ממש". בטח לא אם היא "באה לשם הרבה".
"אז מה עניין אתכם?" אני שואל.
"שיחה זורמת. חיבור. טלפון. דייט. נשיקה".
מדוע חיזור שקרי לא עובד?
ישנן כמה סיבות מרכזיות לכך שפתיחות שיחה מסוג זה נועדו מראש לכישלון:
התרמית נחשפת מיד – על סמך ניסיונות החיזור הגבריים בעבר אחריה ואחרי
חברותיה, כל אישה מפתחת מנגנון הישרדותי שנועד להגן עליה מפני גברים
רמאים. זהו חלק ממה שקרוי "אינטואיציה נשית חזקה".
מכאן שכל אישה, בדומה לכריש המריח דם ממרחק מאות קילומטרים באוקיינוס,
חשה בכל חושיה ומזהה באלפית השנייה מי באמת מתעניין קודם כל בה
ומי רק רוצה "להשכיב" אותה, מבלי להתחבר אליה רגשית. אל תעמיד אותה במבחן ואל תחפש קיצורי דרך, כי חבל על זמנך היקר.
מה נשים כן אוהבות ורוצות
אף אישה לא אוהבת שמרמים אותה – בהקשר זה היא בדיוק כמו כל בן אנוש אחר.
כל אישה אוהבת שמתעניינים בה – מה שכל אישה רוצה במעמקי ליבה הוא
שגברים יתעניינו קודם כל בה, באישיותה, בעולמה הפנימי, בצרכיה, ברגשותיה
ורק אחר כך בגופה ומיניותה. זה המינימום שגבר יכול וחייב לעשות,
אם הוא מעוניין להתחבר לנשים באופן הרמוני וטנטרי.
אישה מחפשת גברים ייחודיים ויצירתיים – וכשגבר שואל שאלה שהיא שמעה
מאות פעמים לפני, הוא לא זה ולא זה.
לסיכום, אם עדיין לא למדת את שפת החיזור הנכונה ובא לך להתחמות בדקויות של
שיחה ראשונית יעילה עם בחורה, רצוי שלפחות תתחיל להיות 100%
אותנטי איתה.
אם לא עולה בראשך שום משפט אותנטי, אל תפנה אליה כלל. אין טעם. זה עושה נזק לה, לשאר הגברים שינסו בהמשך ובעיקר לך. אתה שוב חווה דחייה כואבת לשווא, שאינה מצמיחה או מלמדת אותך דבר.