כיצד לסרב לגבר בכנות, מבלי לזייף

באינסוף ההתכתבויות הרומנטיות  שאני מנתח, מפרש ומבאר לכל דורש/ת, שמתי לב שיש מילה אחת שחוזרת על עצמה כמעט תמיד כשצד א' מביע סירוב/שם גבול להצעת צד ב': המילה "לצערי".

כשאני בא לבחון עד כמה מילה זו מביעה את האמת – כלומר מתארת באותנטיות את תחושת הצד המסרב – אני מגלה שמעטים מאד הם המקרים בהם יש סנכרון בין השיתוף הלכאורה לבבי, כן ואמפתי "לצערי.. אני לא יכול/ה.. {להיענות להצעתך}" לבין התחושות האמיתיות של המסרב/ת.

שמחת הצער

אם נעצור לרגע להתבונן כיצד אנו באמת מרגישות בעודנו מסרבות להצעה שלא ממש בא לנו עליה, כמו לדוגמא להצעת דייט נוסף מהצד היותר-מעוניין-שלא-קולט-את הצד-שלא-בעניין-שדי-ברור-שתסרב… נגלה שהתחושות האמיתיות דווקא רחוקות מאוד מצער:
+ תחושת הקלה ושחרור – כי לא נצטרך לעשות משהו בעל כורחנו שאנחנו לא באמת רוצות לעשותו…
+ תחושת מירכוז ושלמות – אנחנו נשארות נאמנות לעצמנו בעודנו מסרבות לרצונו של השני, שלא ממש זהה לשלנו…
+ תחושת שמחה – אנחנו יודעות שכשאנו אומרות "לא" לאחר, אנו אומרות "כן" גדול לעצמנו, למה שמדויק יותר לליבנו…
+ תחושת חופש – חסכנו לעצמנו את זמננו הקצר והיקר, וכעת נוכל להשתמש בו להתמלא ממשהו אחר… וכמובן מגוון רחב נוסף של תחושות נעימות ובריאות.

בדק בית אישי

לאחר הזיהוי הנ"ל, החלטתי להתבונן בעצמי ולבחון את טיבם של שימושיי האישיים ב"לצערי" – הן בתקשורת הרומנטית שלי עם נשים והן בתקשורת הבין אישית שלי עם הסביבה. והפלא ופלא, גיליתי שגם אני איני נקי! וקורה לא פעם שאני יורה "לצערי" די באוטומט, מבלי רגע של מודעות לאמת לאמיתה ולהווייתי העמוקה יותר באותו הרגע. לאחר הזיהוי הנ"ל, תיגברתי את משמרותיו של המתבונן הפנימי ("הצופה מהצד"), ופצחתי בתרגול אישי ליצירת שינוי.

לפני שארחיב ואמליץ על התרגול, הנה הרציונל: בכל פעם שאנחנו משתמשות ב"לצערי" ללא צער אמיתי, אנחנו לוקחות אחריות עודפת/מיותרת על צד ב', כדי שחס וחלילה "לא ייפגע". כאילו מה? חייבים להרגיש צער אם אנו בוחרות רק בעצמנו ולא בביחד/בו/בה? כל כך פולני (ויסלחו לי), כל כך קורבני, כל כך מסכני. אוי אוי אוי.

קורבנות סמויה

לכן, אם אנחנו אומרות סתם "לצערי" – הפכנו עצמנו בן רגע לקורבן.
-קורבן ש"לא נעים" לה להגיד "לא"ברור. 
-קורבן שמרצה אחרים. 
-קורבן שתמשיך להתקרבן במהלך, תוך כדי או לאחר נוכחותה במשהו שלא באמת רצתה להיות בו או לעשותו רק כי אמרה "כן" או אמרה "לצערי" ואז שוכנעה על ידי צד ב' להשתתף, שהאמין בתום לב שהיא "בצער" בגין היעדרותה או סירובה.

לכן, כשאנחנו מוותרות על "לצערי" אנחנו מוותרות על מסכנות וקורבנות, בוחרות בדרך זן של יושר ויושרה מקסימליים ועל כן מהוות השראה מהלכת לאחרים לבחור באור ובאמת.

פרקטיקת תרגול מעשית

1. השתמשי במילה "לצערי" אך ורק כאשר זיהית צער אמיתי, באסה, חרטה או כל תחושה כואבת אחרת שעולה כשאינך יכולה להגיד "כן" להצעה.

2. הפסיקי לאלתר את השימוש במילה "לצערי" במקרים בהם אין צער אמיתי/תחושת פספוס בעקבות הסירוב. 
ובבקשה, הימעני מהחמרת המצב עם אמירת "לצערי הרב". יו נו וואט איים טוקינג אבואוט 😉

3. חפשי חלופה אחרת ל"לצערי" והעיזי ברשות מלאה להשתמש בה כלפי הצד המציע. 
טיפ שימושי: לעתים רק השמטת המילה עושה הבדל עצום והופכת את המשפט משקרי לאותנטי וישר ב 100%.

לדוגמא, הבחיני בין: 
"לצערי קבעתי כבר משהו ולא אוכל לפגוש בך מחר".
לבין: "קבעתי כבר משהו ולא אוכל לפגוש בך מחר".

לכאורה פרט שולי. אך ההבדל משמעותי ותהומי. במקרה השני לא שיקרת אודות תחושותינו סביב הסירוב. כמובן שאפשר ורצוי מאד לתאר זאת כך (במידה וכמובן הסיבה בגללה את לא יכולה אכן רצויה/משמחת): "קבעתי לעצמי בסוף משהו ממש כיפי למחר.. אז לא אוכל להיפגש".

4. השתדלי לגוון במקום להיתקע על אותה חלופה שכן גם היא עלולה להפוך עם הזמן לרובוטית-לא-אותנטית…
לדוגמא: "אני מעדיפה… [לעשות משהו אחר]" 
"אם הייתי פנויה/זמינה/בעניין, יש סיכוי שהייתי אומרת כן…"
"לא ממש בא לי את זה…"

מניסיוני גיליתי שזה כלל וכלל לא פשוט לבטא בכל פעם במדויק את תחושתנו האמיתית, אך בכל פעם שהדבר נעשה באומץ ומתוך אהבה – הרווח הוא כה עצום שהוא שווה כל שנייה ורגע שהשקענו בתרגול המודע. נסי והבחיני בתחושות החדשות שנוצרות בעקבות 🙂

המאמר נכתב במקור כניוזלטר לנשים, אך רלוונטי באותה המידה גם לגברים. אז אם אתה גבר, השמט גם כן את ה"לצערי" המיותר.

רוצים לשייף את כישורי התקשורת הרומנטית שלכם עם בני המין השני? בואו לאימון טעימה ראשוני לקבל הכוונה וכלים ליצירת שינוי ראשוני בכיוון. אימון הטעימה מוגש בהנחה של 100 שח למי שטרם היה/הייתה אצלי בקליניקה/זום.